משפחתי וחיות אחרות: כך הפכנו לחוקרות וחוקרים
הוריו של אהרן לקחו אותו כילד לאתרים ארכיאולוגיים. יונתן פגש את אשתו בתואר הראשון, והגיע לתחום המחקר שלו בזכותה. המורה לביולוגיה הנערצת של ניצן הפכה לחמותה. ההקשר המשפחתי הוביל את שלושתם לקריירה אקדמית מרתקת
פרופ' אהרן מאיר: בזכות חיבתם של ההורים להיסטוריה (וגם של השכן...)
פרופ' אהרון מאיר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה נחשף לתחום כבר מילדות. "ההורים שלי התעניינו בהיסטוריה וארכיאולוגיה, וכשאני והאחים שלי היינו ילדים, הם לקחו אותנו למוזיאונים ולאתרים ארכיאולוגיים. אז התחלתי להתעניין בתחום", הוא נזכר. "בהמשך, תחומי העניין התרחבו להיסטוריה ולטבע, וכנער אהבתי לטייל, לעסוק בצפרות, ואף התנדבתי כתלמיד תיכון בחפירות. כתוצאה מכך, מגיל צעיר פגשתי ארכיאולוגים וחוקרי טבע שונים, ובהם גם יגאל ידין, שהיה השכן מהבית ממול. לאורך השנים דיברתי איתו אולי פעם או פעמיים, אבל הוא היה בן אדם מרשים. איכשהו, עד שסיימתי צבא, כבר ידעתי שאני רוצה ללמוד ארכיאולוגיה. משך אותי השילוב של תרבויות העבר, מקומות אקזוטיים והשטח".
הוא סיים את הדוקטורט שלו בארכיאולוגיה בשנת 1997, התמחה בארכיאולוגיה מקראית, ובשלושים השנים האחרונות הוא חופר בתל צפית, בו שוכן האתר הארכיאולוגי גת פלשתים, אחת מחמש ערי הפלשתים המוזכרות במקרא. בנוסף, הוא החל לאחרונה פרויקט נוסף, באתיופיה, המתמקד בארכיאולוגיה של קהילת 'ביתא ישראל'. "מדובר בפרויקט משותף עם פרופ' בועז זיסו מבר-אילן, ד"ר בר קריבוס מאונ' תל אביב, ושותפים נוספים מגרמניה, ובמסגרתו אנחנו חוקרים את ממלכת הגדעונים. זו ממלכה יהודית שהתקיימה באתיופיה בין המאות ה-14 וה-17 לספירה, ואנחנו מחפשים את השרידים של האתרים המבוצרים שלהם, שידוע עליהם ממקורות מועטים מאוד. בימים אלה אנחנו מבצעים סקר ארכיאולוגי בהרי הסמיאן בצפון אתיופיה, ונכון לעכשיו הצלחנו לאתר שניים מהאתרים הללו", הוא מספר. "עוד במסגרת הפרויקט, אנחנו מתעדים שרידי אתרים נטושים מודרניים של ביתא ישראל באזור טגרי (תיגראי) באתיופיה: כפרים, בתי קברות, בתי כנסת ומקומות קדושים של היהודים. כל האתרים הללו ננטשו כשהיהודים עלו ארצה לפני כ-40 שנה".
פרופ' מאיר כבר בן 68. הוא נשוי, אב לשלושה וסב לשישה נכדים, והוא ממשיך לצאת במרץ לשטח. "אני אוהב מאוד את עבודת השטח. את הטבע, הנוף, האפשרות לצאת קצת מהעיר, התגליות החדשות שמופיעות בכל מקום, ואני נהנה מאוד מהעבודה עם קולגות ומהמפגש עם תלמידים ומתנדבים שגם להם יש את התשוקה לחקר העבר", הוא אומר. "אני חושב שאלה גם התכונות שהובילו אותי לקריירה אקדמית: סקרנות, אהבת המחקר, אהבת השטח ואהבת אתגרים".
ד"ר ניצן גונן: הייתה לי מורה דגולה. התחתנתי עם הבן שלה
"המורה שלי ל-5 יחידות בביולוגיה בתיכון עירוני ה' בחיפה, עליזה גונן, הייתה מורה דגולה, כזו שמשאירה חותם לחיים, והיא תרמה רבות לאהבתי לתחום הביולוגיה", מספרת ד"ר ניצן גונן מהפקולטה למדעי החיים. "החיים התגלגלו כך שבסופו של דבר התחתנתי עם הבן שלה, יובל, אותו הכרתי כשהייתי בכיתה י"ב. היום יש לנו ארבעה ילדים ואני ד"ר לביולוגיה, אז נראה לי שהיא מרוצה...".
בלי שום קשר למורה - על תחום הביולוגיה היא נדלקה מהרגע הראשון, ושני תחומים משכו אותה במיוחד: גנטיקה ונפלאותיה, ופוריות ורבייה. "בתיכון, בנוסף ליחידות הבגרות, עשיתי פרויקט מחקר של 4 יחידות עם פרופ’ דורית מנור, מומחית בהפריה חוץ גופית. העובדה שאפשר לקבל עובר מהפריה בצלחת בין זרע לביצית נראתה לי, ועדיין נראית לי, כמו קסם או נס", היא נזכרת. "כשסיימתי את השירות הצבאי לא התלבטתי לרגע - היה ברור לי שאני רוצה ללמוד ביולוגיה, כי זה תחום מרתק, ולא עניין אותי אם יש או אין בזה עבודה ומה עושים הלאה. הלכתי אחרי הלב".
היא נרשמה ללימודי ביולוגיה בטכניון, המשיכה לתואר שני בגנטיקה ולדוקטורט, בנושא סרטן וכימותרפיה. אחר כך עברה ללונדון, לפוסט דוקטורט במכון המחקר The Francis Crick Institute, והתמחתה בגנטיקה ובקביעת מין העובר. לבר-אילן הגיעה ב-2019, והקימה את המעבדה לחקר קביעת מין העובר. "במעבדה שלי אני חוקרת כיצד נקבע מין העובר - כלומר איך הוא מתפתח להיות זכר או נקבה. אנחנו חוקרים את התפתחות האשכים והשחלות ומנסים לפתח אשכים מלאכותיים מתאי גזע. המחקר משלב את שני הדברים שעניינו אותי מלכתחילה: גנטיקה מחד, ורבייה ופוריות מאידך", היא אומרת. "לא תמיד זה פשוט: מחקר מדעי רצוף בכישלונות. אבל כשאתה כן מצליח לפצח מנגנון או לגלות תגלית חדשה - זה משכיח את כל הקשיים, קצת כמו לידה של ילד. לכן, התכונות החשובות ביותר לחוקר לדעתי הן סקרנות, התלהבות ויכולת התמדה".
ואכן, התלהבות לא חסרה לה. למעשה, היא מגדירה את עצמה כ"משוגעת על מחקר", ובפרט בתחומים שמעניינים אותה. "זה מרגיש לי כזכות גדולה להיות מסוגלת לעבוד בתחום שמלהיב ומרתק אותי, ועל הדרך גם לקבל שכר. זה גם מה שאני אומרת לילדים שלי: לכו ללמוד מה שמעניין אתכם, ולא בהכרח מה שרווחי. אתם הולכים לעבוד כל כך הרבה שנים בחייכם, אז אם אתם מצליחים לעבוד במשהו שמרתק אתכם - אתם ברי מזל".
ד"ר יונתן אילן: העיתונאית והחוקר מתכסחים בארוחת הערב
במהלך התואר הראשון שלו פגש ד"ר יונתן אילן מבית הספר לתקשורת את מי שלימים תהיה זוגתו. "כשסיימנו את התואר הראשון שכנעתי אותה להמשיך איתי לתואר שני, ואחרי זה היא כבר המשיכה לקריירה עיתונאית מפוארת בסוכנות ידיעות בינלאומית. כך יצא שאני היום חוקר חדשות והיא עובדת בחדשות, ובארוחות הערב אנחנו מתכסחים, אבל יודעים גם להשלים. החיים מפתיעים".
הוא גדל בירושלים ולא חשב כלל על האקדמיה. בימים ההם ניהלו הוריו משרד פרסום קטן בעיר, והוא נרשם ללימודי תקשורת במטרה להשתלב בעסק המשפחתי, אבל לחיים היו כנראה תוכניות אחרות. "כבר בשנת הלימודים הראשונה לתואר הבנתי שאני ופרסום זה כמו שני שדות מגנטיים מנוגדים", הוא נזכר, ומספר כיצד נשאב חזק "אל תוך מחילת הארנב של עולמות התיאוריה והאינטלקט". כך, מבלי לדעת כלום על קריירה אקדמית, הוא גילה עניין רב כבר אז בהמשך לימודיו.
אל נושא התזה שלו לתואר השני הגיע די במקרה, כשהתלווה אל זוגתו לאירוע של סוכנות הידיעות שבה עבדה. באותו הערב הוא פגש את גיל כהן-מגן, אז צלם החדשות הישראלי הוותיק של סוכנות הידיעות, והמדריך שלו בצופים מכיתה ה'. ואולם, המפגש המקרי הזה התגלה עד מהרה כאירוע מחולל: "במשך כשעתיים סיפר לי גילי על העבודה המרתקת שלו כצלם חדשות בסוכנות ידיעות, ומבלי לדעת מה זה אומר בכלל מחקר אתנוגרפי ואיך מוציאים אותו אל הפועל, הצעתי פשוט שאתלווה אליו לאירועי החדשות השונים שאותם נדרש לסקר, והוא הסכים. כך נרקם לו באותו הערב המחקר שלי לתואר השני", הוא מספר. לימים, עבודת התזה שלו, שהתמקדה בתהליכי הייצור של צילומי חדשות בסוכנות ידיעות בינלאומית, הובילה אותו למחקר המשך מעמיק שהפך לעבודת הדוקטורט שלו: מחקר אתנוגרפי רחב היקף על תהליכי הייצור הגלובליים של צילומי חדשות וייצורה של החדשותיות (newsworthiness), שהתפרש על פני שלוש מדינות: ישראל, אנגליה וסינגפור. בהמשך, הפכה עבודת הדוקטורט גם לספר,"The International Photojournalism Industry, 2018", בהוצאת Routledge.
היום, עוסק המחקר שלו בשדות הייצור התרבותי והתרבות הוויזואלית, ובמיוחד בנקודות ההשקה של אלו עם עבודת החדשות. בתוך כך, מתמקדים למשל מחקריו בהיבטים שונים של חדשות בינלאומיות; בארגוני חדשות; בטכנולוגיות חדישות בשדה החדשות; בצילום החדשות; ובשחקנים חדשים בסביבת החדשות הדיגיטלית העכשווית. "אני אוהב את האתגר האינטלקטואלי שבאקדמיה" הוא מספר. "אני אוהב לנתח מצבים, ולנסות ולהבין תהליכים ואת האנשים שמובילים אותם. ואני במיוחד סקרן גדול בכל מה שקשור ליצורים החברתיים שאנחנו, ולתפקיד שהתקשורת ממלאת בהקשר הזה", הוא אומר ומוסיף: "אני גם אוהב ללמד, אוהב ללמוד ונהנה מאוד מהכתיבה. אולי זה ישמע קצת מוזר לאנשים מסוימים, אבל במידה רבה גם נוח לי למדי עם הבדידות שהמחקר והכתיבה מזמנים לעיתים. כנראה שככה אני מחווט ואין לי ברירה – זה אני מולי, כמו בשירו המקסים של אביתר בנאי".