Skip to main content
03.05.2021 | כא אייר התשפא

יכולות הקשב של פגים

המחקר שנערך במחלקה לפסיכולוגיה, סוקר את ממצאי המחקרים שנערכו בתחום ב-50 השנים האחרונות. הממצאים מראים כי השיפור המשמעותי שחל עם השנים בטיפול בפגיות, הוביל לצמצום לקויות הקשב

תמונה
baby

מחקר שנערך במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן מציג סקירה שיטתית וניתוח מטא-אנליטי ממחקרים שנערכו ב-50 השנים האחרונות, בהם נבחנו יכולות קשב של פגים. הממצאים מלמדים על קשיים משמעותיים האופייניים לפגים, אך חושפים גם פן אופטימי של צמצום הלקויות בעקבות שיפור משמעותי בטיפול בפגיות. את המחקר, שנערך במעבדה הנוירופסיכולוגית-התפתחותית בראשותה של פרופ' רוני גבע, הובילו אור בורשטיין, דוקטורנט ומלגאי נשיא, וציפי זיון, תלמידת תואר ראשון, מצטיינת דיקן.

ניתוח הנתונים מלמד על יתרון ביכולתם של פגים שזה עתה נולדו לעקוב אחר גירויים בחודש הראשון לחיים בעקבות חשיפה לעולם שמחוץ לרחם. אולם יתרון זה נמוג עד מהרה, ולצדו מתגלה חוסר משמעותי ביכולתם של הפגים הצעירים למקד קשב באובייקט על בסיס הכוונה פנימית, שהיא יכולת קשבית החיונית ללמידה על העולם. החוסר ביכולת למקד קשב בולט עוד יותר בקרב פגים שנולדו צעירים במיוחד, והוא ניכר כבר בשנה-שנתיים הראשונות לחיים.

עם זאת, המחקר מציף גם פן אופטימי חשוב: נמצא ששיפור הטיפול בפגיות במהלך ארבעת העשורים האחרונים מאפשר מיתון הקושי בהכוונה רצונית של קשב ובמיקודו, שעמו מתמודדים הפגים. ממצא זה מעיד על כך שאנחנו בדרך הנכונה למציאת כלים שיעזרו לפגים לפתח יכולות קוגניטיביות נדרשות ללמידה ולהסתגלות לשינויים.

 ישנן עדויות רבות לכך שאוכלוסיות שנולדו בטרם עת מראות פגיעות רבה מהרגיל לקשיים שונים בתפקודי קשב, כשהבולט שבהם הוא סיכון להפרעת קשב וריכוז \ היפראקטיביות (ADHD), שגדל ככל ששבוע הלידה מתקצר, מסבירים החוקרים. ב-50 השנים האחרונות התבצעו מחקרים רבים בקרב תינוקות ופעוטות שניסו לבחון את הקשר בין לידה בטרם עת ובין התפתחות קשבית בשלבים מוקדמים אלה. אולם, טרם התבצע מחקר שיטתי ומקיף שאסף את כל הידע החשוב שנצבר באופן שיאפשר להסיק מסקנות רחבות יותר מעבר למדגם הספציפי. המחקר החדש נועד לספק תמונה רחבה ושיטתית של הנושא.

אחד הממצאים המפתיעים במחקר היה, שביחס ליכולת לעקוב אחר גירוי חזותי כפי שנמדד בגיל הלידה המתוקן (גיל לידה תקני של 38 עד 40 שבועות להיריון), יילודים שנולדו בטרם עת דווקא מראים יכולת טובה יותר בהשוואה לאלה שנולדו במועד. החוקרים משערים שזה נובע מהאפשרות לאימון ממושך יותר של המערכת החזותית לאחר חשיפה של מספר שבועות לאוויר העולם. זה נראה כסימן חיובי, אלא שבבחינת המשך התפתחות הקשב לאורך השנתיים הראשונות לחיים, נמצא שהיתרון הזה זמני ביותר, וככל הנראה ההשלכות של חשיפה בטרם עת לעולם שמחוץ לרחם דווקא מגבירה את הסיכון לקשיים בתפקודי הקשב כבר מהחודש השני לחיים מגיל הלידה המצופה.

אם החוקרים בתחום יבינו טוב יותר מדוע מתהווה בעיית הקשה אצל פגים, יש סיכוי טוב יותר להגיע לפתרון. "במחקר הנוכחי ראינו שאצל תינוקות שנולדו בטרם עת יש קושי גדול יותר במיקוד הקשב, שהיא יכולתו של התינוק להפנות את הקשב באופן יזום למשהו בעולם כדי ללמוד עליו, לקחת אותו פנימה," מסבירים החוקרים. "ישנן מספר השערות בנוגע לסיבות לפגיעות הזאת. המרכזית, מתייחסת לכך שתהליכים משמעותיים מאוד של הבשלה והתפתחות מוחית מתרחשים בשלבי היריון, בהם אלה שנולדו בטרם עת כבר אינם נמצאים בסביבה הרחמית. כאשר העובר מאבד את הסביבה הרחמית המגנה בשלבים רגישים של ההתפתחותו המוחית, והוא חשוף לגרייה מעוררת מדי או מעטפת פחות נעימה ומותאמת, יש סיכון גדול שמשהו ייפגע בהבשלה, ובייחוד באזורים שאמורים לארגן את רמת העוררות. אז עלול להיווצר מצב שבו התינוקת סוערת יותר ומתקשה לווסת או לנהל את רמת העוררות הגבוהה. ככל הנראה, כשהסערה הפנימית גדולה מדי וקשה יותר לשלוט בה, מופיע גם קושי במיקוד הקשב לצורכי למידה."

 הממצא שלפיו תינוקות שנולדו בטרם עת הם בעלי סיכון גדול יותר לקשיים במיקוד קשב מתיישב עם ממצאים אחרים שמדברים על סיכון מוגבר לקשיים לימודיים בבית-הספר ול-ADHD: הסיכון ל-ADHD נמדד בעד כמעט פי 3 בקרב ילדים שנולדו בפגות קיצונית. ואכן, במחקר הנוכחי נראה שבקרב תינוקות שנולדו בשלב מאוד מוקדם של ההיריון (לפני שבוע 28) הסיכון לקשיים במיקוד קשב הוא גדול הרבה יותר. אלה כנראה הסימנים המוקדמים לקשיי הלמידה ולסיכון ל-ADHD בטווח הארוך יותר. אף-על-פי-כן, ניתן בהחלט לראות שחלק גדול מהילדים והתינוקות שנולדו בטרם עת אינם מראים קשיים בתפקודי הקשב, ויותר מזה, גם בקרב כאלה שנולדו בפגות קיצונית, יש גורמים העשויים לסייע להם וחלקם יראו התפתחות קשב טובה מאוד.

איך מודדים קשב אצל תינוקות צעירים כל כך? יש דברים שכל הורה יכול לעשות. לדוגמה, אפשר לראות שתינוקות בני יומם מסוגלים לעקוב אחרי אצבע או לזהות ולהתביית חזק על הפרצוף של אימא או אבא. לצורך המחקרים השונים נוסחו משימות ברורות וניתנות לשחזור המאפשרות מעקב והשוואה. לאחרונה נעשה יותר ויותר שימוש באמצעים ממוחשבים ואלקטרוניים שיכולים לרשום את כיוון המבט, גודל האישון או רמת העוררות.

החוקרים זיהו שיפור משמעותי במספר תפקודי קשב מרכזיים במרוצת העשורים האחרונים, וניסו להבין מדוע בתקופה זאת, כשדווקא יש סיכוי גבוה יותר לפגים לשרוד (גם אם שנולדו בפגות קיצונית), הפערים מצטמצמים. "ההסבר שלנו קשור לשתי מהפכות שהיו בטיפול בפגיות. הראשונה היא רפואית וקשורה להטבה דרמטית במענה התרופתי והאשפוזי באופן שהפחית את הסיכון לתמותה, אבל גם את הסיכון לנזקים מוחיים (שהוא קריטי ביחס להתפתחות קשבית). השנייה, שתופסת תאוצה החל משנות ה-2000, קשורה להתאמה ושינוי תוכניות הטיפול בפגיות ובהן דגש רב על עידוד הנקה, קידום החזקה וקרבה פיזית להורים מוקדם ככל האפשר, תוך סיפוק ידע ותמיכה כדי לעודד את החיבור והקשר הטבעי הורה-ילד."

תרומתו המדעית המרכזית של המחקר החדש היא בתמונה הרחבה שהוא מספק לגבי הקשר שבין לידה בטרם עת ובין התפתחות קשב בראשית החיים. המחקר גם מציג את הממצאים בפרספקטיבה היסטורית, שלוקחת בחשבון גורמים אפשריים לחוסן ושינוי כפי שזוהו בעשורים האחרונים, וגם את הרגישות למידת הפגות. מבחינה יישומית, המחקר מצביע על מספר תפקודים, ואולי החשוב שבהם הוא יכולת מיקוד הקשב, שבה ניתן לראות קשיים כבר לקראת גיל שנה. זהו מדד העשוי לסייע להבין את הבסיס לקשיי קשב, וגם לאפשר זיהוי מוקדם יותר של הבעיות המתהוות.

"אחד הפרויקטים הבאים של מעבדתנו יהיה לא להסתפק רק בזיהוי המוקדם, כי אם לנסות להציע צלע נוספת למענה שלו זקוקים תינוקות פגיעים," אומרים החוקרים. "מדובר בתוכנית טיפולית למיומנויות הוריות, שאנו מקווים שיספקו לתינוקות סביב גיל שנה את המענה שלו הם זקוקים כדי להתגבר על המכשולים בתחום הקשבי והרגשי. התוכנית תהיה ממוקדת, וזה אולי לא מפתיע, ביכולת של ההורים למקד בעצמם את הקשב שלהם, ולהיות קשובים לתינוקת, ולאותות ולסימנים הרגשיים, הגופניים והביולוגיים שלה ולהתאים ברגישות את תגובתם."