רבי יהודה הלוי
איך הפך נער צעיר מקסטיליה להיות אחד מענקי השירה העברית בספרד? לציון 880 שנה לפטירתו של רבי יהודה הלוי, פרופ' שמואל רפאל, דיקן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן וראש מכון סלטי לחקר הלאדינו, כותב על פרק מכונן בקורותיו של ריה"ל.
סיפור לידתו של אחד מענקי השירה העברית בספרד,רבי יהודה הלוי, הוא סיפור מרתק. רבי יהודה הלוי, או בשמו הערבי אבו אלחסן בן שמואל הלוי, הוא האיש החתום על יצירה שירית ענפה ועל היצירה ההגותית העמוקה המוכרת בשם ספר הכוזרי. הוא נולד זמן מה לפני שנת 1075 בספרד הנוצרית, בעיר שאיננו יודעים את שמה. מכיוון שהסביבה שבה עשה את ילדותו המוקדמת הייתה נוצרית באופייה ונחשלת מבחינה תרבותית, לבו יצא אל חוגי המשכילים בספרד המוסלמית, אלה שהיו סמל ומופת לתרבות ספר ומחשבה.
רבי יהודה הלוי הכיר כמובן את הניב הספרדי הקדום, ששילב מילים בערבית עם מילים ממקור רומאני (לטיני), אבל שליטתו גם בשפה הערבית אפשרה לו התאקלמות מהירה בדרום ספרד. כמשורר צעיר הוא ביקש להסתופף בחברתם של ענקי הרוח שפעלו בדרום ספרד ולשם כך נדד לחבל אנדלוסיה. שם, כדרך התקופה, פעלו חוגי משוררים שניסו כוחם באלתור בתי שיר, בעיקר שירי אזור שקולים ומורכבים ביותר מבחינה ז'אנרית. רבי יהודה הלוי הוזמן אל אחד החוגים האלה והתבקש להפגין את כישורי הכתיבה שלו. ניסיונו עלה יפה. כנראה יפה מאוד.
הוא חיבר שיר תהילה לכבוד משה אבן עזרא, שאף נשלח למקום מושבו בגרנדה. יצירתו של הנער הצעיר מקסטיליה עוררה את התפעלותו של ענק השירה אבן עזרא, שבתמורה שלח שיר לרבי יהודה הלוי הצעיר, ובו הביע את התפעלותו מכישרונו של העלם. אבן עזרא אף הזמין את רבי יהודה הלוי לגרנדה והציע לו להתגורר בביתו. מעתה דרכו של המשורר הצעיר הייתה סלולה. בין השניים נכרתה ברית ידידות ויהודה הלוי שמר אמונים לאבן עזרא עד יום מותו. רבי יהודה הלוי התערה בחוג המשוררים בגרנדה ובין ידידיו נמנה גם יהודה אבן גיאת, בנו של הפייטן יצחק אבן גיאת. ימי גרנדה עיצבו את עשייתו של רבי יהודה הלוי.
לאחר 1090, כשגדודי הברברים השתלטו על גרנדה, רבי יהודה הלוי נאלץ לעזוב את המדינה המוסלמית. הוא שב לאזור הנוצרי בקסטיליה, התיישב בטולדו והתפרנס כרופא. יש להניח שלמד את המקצוע בשבתו באנדלוסיה. משיכתו אל היצירה העברית לא פסקה מעולם, ועל אף שחי חיי נדודים והתפרנס במשורה, הוא לא חדל ממלאכת השירה. רבי יהודה הלוי הותיר אחריו קורפוסים עשירים בשירי חול, קודש, הגות, ושירים אישיים, ובכללם הידוע מכולם "ציון הלא תשאלי".