ב-7 באוקטובר, התעורר איל יונג ב-6:30 בבוקר, יחד עם אשתו וארבעת ילדיו, מרעשי ההפגזות בביתם שבקיבוץ עלומים שבדרום.

"נכנסו לממ"ד וחיכינו שהמטח ייגמר", הוא נזכר. כעבור כחצי שעה, כשהתברר שיש מחבלים בקיבוץ, יונג, סטודנט לתואר שני במחלקה למדעי המדינה למנהל מדיניות ציבורית במגמת צבא וביטחון בבר-אילן, היה בעברו חייל קרבי ומשרת כמ"פ טנקים במילואים.

סתיו וקנין גדלה בריוורדייל, ניו יורק, ועלתה לארץ עם אמה ואחותה לפני 6 שנים. סתיו מתחילה השנה את שנת לימודיה השלישית לתואר ראשון במגמת תקשורת ומדעי המדינה באוניבסיטת בר-אילן. היא עובדת כמטפלת, ועברה למשרה מלאה מאז ה-7 באוקטובר. "היה קשה בתחילת המלחמה, כי הייתי צריכה להעסיק את הילדים בבית כל היום", אומרת סתיו. "עכשיו, לאחר שהם חזרו למסגרות אני מלווה אותם שם כדי שאוכל להביא אותם הביתה אם יהיה צורך בכך. טיפול בילדים יכול להיות מאתגר, מכיוון שהם לא יודעים מה קורה וצריך לוודא שהם במצב רוח טוב, עסוקים ולא מעורבים במה שקורה.

פרופ' איתן אוקון, חוקר במרכז הרב-תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן, לוחם ב"מגלן" בעברו, הגיע לקיבוץ עלומים בעקבות נישואיו לד"ר שרית אוקון, בת הקיבוץ. שרית אף היא חוקרת באוניברסיטה, כפוסט-דוקטורנטית בקבוצת המחקר של פרופ׳ ליאת איילון בביה"ס לעבודה סוציאלית. למשפחת אוקון חמישה ילדים בכיתות ג'-יא', שנולדו וגדלו לתוך מציאות החיים הביטחונית המורכבת על קו הגבול. למרות שהמשפחה מתורגלת בחיים בצל איום הרקטות מעזה, איתן ושרית מספרים כי הסיוט האיום והנורא שהתרחש בעוטף עזה, שינה את חייהם ואת תפיסת עולמם מקצה לקצה.