מחקרים רבים משתמשים במשימות ומטלות, אך אינם לוקחים בחשבון שינויים במצב הרוח של הנסיינים במחקר. לשינויים אלה עשויה להיות השפעה סמויה על תוצאות המחקר, גם אם השאלות שבהן הוא עוסק אינן נוגעות למצב רוח. 

למעלה מ-55 מיליון אנשים ברחבי העולם חיו עם מחלת אלצהיימר בשנת 2020, על פי נתוני ארגון Alzheimer's Disease International. מספר זה צפוי כמעט להכפיל את עצמו כל 20 שנה, ולהגיע ל-78 מיליון בשנת 2030 ול-139 מיליון בשנת 2050. ב-2021, העריך ארגון הבריאות העולמי (WHO) את העלות העולמית השנתית של דמנציה בלמעלה מ-1.3 טריליון דולר והיא צפויה לעלות ל-2.8 טריליון דולר עד שנת 2030. נכון להיום, מרבית התרופות שפותחו לטיפול במחלת האלצהיימר נכשלו, במידה רבה משום שהן מכוונות לסמנים ביולוגיים שגויים ולאנשים שכבר מראים סימנים של המחלה.

מדי יום אנחנו נחשפים בתקשורת לידיעות בנושאי גניבה, רצח, רשלנות רפואית או שחיתות. מהר מאוד ומבלי להיות מודעים לכך, אנו מפיקים שיפוטים מוסריים כלפי המעשה - מיד אנו יודעים מיהו הפוגע, מיהו הקרבן ועד כמה חמורה העבירה. מה מאפשר לנו להכריע בסיטואציות מוסריות באופן מהיר ומידי כל כך? כיצד אנו מזהים סיטואציות מוסריות ומבדילים אותן מסיטואציות אחרות? האם יש מרכיבים המשותפים לכל הסיטואציות המוסריות, מעבר לתכנים השונים?

פרופ' זמירה מברך, מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן נבחרה לקבל את פרס ישראל בתחום חקר החינוך לתשפ"ג. בנימוקי ועדת הפרס נאמר בין היתר כי הפרס מוענק לפרופ' מברך בשל היותה "פורצת דרך, מהמובילות בארץ בתחום חקר תהליכים קוגניטיביים ומטא-קוגניטיביים וקידום החינוך המתמטי בישראל ובעולם".