מחקר בתחום הפסיכולוגיה החינוכית שנערך באוניברסיטת בר-אילן בתקופת הקורונה ועקב אחרי 100 בני נוער, מצא קשר בין חוסר תחושת שייכות של הנערים והנערות למוסד הלימודים שלהם ובין עלייה בתסמיני הדיכאון.

ד"ר רויטנברג ביצעה את מחקרה בשתי מחלקות סיעודיות ופגשה אנשים שמתמודדים עם תנאי עבודה קשים הן רגשית והן פיזית, שסופגים עלבונות, הטרדות מיניות והערות גזעניות אך אינם זוכים לתגמול הולם, יוקרה מקצועית או הכשרה מתאימה. בראיון לדה מרקר מספרת ד"ר רויטנברג על האוכלוסייה שמרכיבה את כוח העזר: עולות חדשות, אזרחים ערבים ולאחרונה גם מבקשי מקלט.

כולם שותפים לכך שהעברית אינה שפתם הראשונה ויותר מזה – למיקומם הנמוך בהיררכיה החברתית בישראל. להצטלבויות אלה של מוחלשות יש כמובן השפעה על סביבת העבודה ועל מצבם של המטפלים. 

האם שם החברה עשוי להשפיע על רמת האופטימיות התאגידית ועל תחזיות התזרים העתידיות? ד"ר יבגני מוגרמן מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן חוקר מימון התנהגותי, וכבר מכיר את התופעה שבה החלטות כלכליות וחיזויים כספיים של מנהלים אינם מתקבלים באופן רציונלי טהור. בהשראת האמרה המפורסמת של לואי ה-14 "המדינה היא אני", ובהשראת נשיא טויוטה שנאלץ להתמודד עם פגמים במכוניות החברה ואמר "השם שלי הוא על כל מכונית, לכן אני לוקח אחריות", חקר ד"ר מוגרמן יחד עם פרופ' דורון קליגר מאוניברסיטת חיפה ורות רוז, דוקטורנטית מהאוניברסיטה העברית, את אפקט "החברה היא אני".

התערבויות מקוונות פשוטות, שבהם ישותפו הורים של ילדי גן, עשויות לקדם את התפתחותם הרגשית-חברתית של הילדים ולסייע בקליטתם בגן חדש. ד"ר אסתר עדי-יפה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן בדקה את ההשפעה והיעילות של תוכנית התערבות מקוונת וחדשנית לפיתוח יכולת ההבעה הרגשית של ילדים בגיל הרך (6-4) ויישומה בתקופת הקורונה. במחקר השתתפו 50 ילדים, מחציתם נחשפו לתוכנית ההתערבות ומחציתם שימשו כקבוצת ביקורת. נמצא שהמשתתפים הפעילים בתוכנית ההתערבות חוו קליטה טובה יותר בגן, גילו נכונות וחדווה גדולה יותר להגיע אליו, ותקופת ההסתגלות שלהם בו הייתה קצרה יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת.