בפועל, אנשים בכל העולם, יושבים שעות בפקקי תנועה, מצב שעליו נאמר, "לשבת רותח מזעם בתוך קליפת מתכת זוחלת זה להיות אסיר". שילוב של דיור בצפיפות נמוכה יחסית, המאפיינת ערים רבות בישראל דוגמת מודיעין ושוהם, יחד עם הפרדת שימושים שהביאה לריכוז התעסוקה בגוש דן, מפגיש רבים מאתנו בפקקים ומעמיס על תשתיות.

ד"ר פנינה לוי מהמחלקה להיסטוריה כללית כותבת על תקופת היובש שטלטלה את אמריקה לפני מאה שנים בדיוק, והייתה סיפור של הצלחה וכישלון בעת ובעונה אחת.

חודש ינואר הוכרז כחודש היצירתיות הבינלאומי במטרה לעודד חשיבה יצירתית בחיי היומיום. ד"ר טל איבנקובסקי, פסיכולוגית מהמרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן, מדברת על הבדלים בין-תרבותיים בחשיבה היצירתית.

מחלת הסרטן היא גורם המוות השני בשכיחותו בעולם המערבי, על-פי פרסומי איגוד הבריאות העולמי. בין ה-3 ל-5 בפברואר מצוינים בעולם ימי המודעות לסרטן, וזאת הזדמנות לחפש תקווה בתחום המתפתח של אימונותרפיה ורפואה מותאמת אישית. פרופ' סיריל כהן, ראש המעבדה לאימונולוגיה של סרטן ואימונותרפיה בפקולטה למדעי החיים בבר-אילן, מסביר איך רותמים כדוריות דם לבנות בשם תאי T לטובת "סיכול ממוקד" של תאים סרטניים.

בכל שנה ב-12 בפברואר, מצוין ברחבי העולם יום הולדתו של אבי תורת האבולוציה, צ'רלס דרווין. על חשיבותו הקריטית של דרווין לביולוגיה אמר החוקר תאודוסיוס דובז'נסקי: "אין משמעות לדבר בביולוגיה אלא לאור תורת האבולוציה". אך מעבר לביולוגיה, לתורת האבולוציה משמעות נרחבת לחשיבה המדעית והחברתית, ולתפיסת האדם את עצמו ואת ייחודיותו. ד"ר בני מוטרו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן כותב לכבוד יום דרווין על אבי הביולוגיה המודרנית.

מיהו ניקולאוס קופרניקוס?

ב-19 בפברואר 1473 נולד ניקולאוס קופרניקוס, המדען שהתעקש שכדור הארץ מסתובב סביב השמש ולא ההפך מכך. אופק בירנהולץ, אסטרופיזיקאי מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן, כותב על האיש שקרא תיגר על המוסכמות והיה נאמן לדרכו המדעית.

מאז ימי אריסטו, המודל הגיאוצנטרי, שלפיו כדור הארץ, "גיאה", נמצא במרכז היקום וסביבו חגה השמש, היה המקובל ביותר וגם המתבקש ביותר מתוך התפיסה שהיקום נצחי וקבוע ויש לו מרכז סימטרי אחד. הכנסייה דגלה במודל הגיאוצנטרי האריסטוטלי (תוך הסתמכות על רמזים מספר יהושע ומתהילים), ובכך סגרה את הדיונים בנושא באירופה.

מעבר לסיפורי המסגרת המצדיקים את חגיגות פורים או את הקרנבלים בעולם הנוצרי, יש בכולם רובד נוסף משותף, שגורם לאנשים ליצור, להתחפש, לשתות פעם בשנה עד-דלא-ידע בחברתם של זרים גמורים ולתת דרור ליצרים של אכילה וסביאה, תשוקה ואף אלימות. 

כתופעה גלובלית, הקרנבל מבטא מנהגים כמו תחפושות ופרודיות, אך גם את ההזדמנות לאיים על הסדר הציבורי ולערער על היררכיות חברתיות. לעתים, פריעת הסדר הזמנית מתפקדת כמעין שסתום ביטחון המאפשר לחברה לפרוק עול מבלי להביא שינוי בסדר החברתי ובנורמות; ולעתים הוא מאפשר ליצור שינוי חברתי של ממש.