במדינות העולם השלישי, אפגניסטן, אנגולה, קמבודיה ואחרות, מיליוני מוקשים טמונים באדמת כפרים וערים ומסכנים את חיי התושבים. בעבור הנסיכה דיאנה המנוחה היה הנושא למפעל חיים.

בישראל בשטחים נרחבים בערבה ובכ-25 אחוז משטחי רמת הגולן טמונים מוקשים, ומאות דונמים עומדים שוממים, מהם גם בתוך מטעי יישובים בגולן. אמנם אלפי הדונמים הללו מגודרים ועל הגדרות תלויים שלטי אזהרה, המתריעים על הסכנה, אבל הבעיה קיימת ומטרידה.

חג פורים מתקיים בסמיכות לחגים וקרנבלים צבעוניים ופרועים לא פחות ברחבי העולם - הקרנבל בברזיל, קרנבל המסכות בוונציה, קרנבל השטן בבוליביה, קרנבל פסנכט בשווייץ ועוד. מעבר לסיפורי המסגרת המצדיקים את חגיגות פורים או את הקרנבלים בעולם הנוצרי, יש בכולם רובד נוסף משותף, שגורם לאנשים ליצור, להתחפש, לשתות פעם בשנה עד-דלא-ידע בחברתם של זרים גמורים ולתת דרור ליצרים של אכילה וסביאה, תשוקה ואף אלימות (בדרך-כלל מילולית וסמלית בלבד).

שכיחותם וכוחם של סמלים טמון בכך שקבוצות אנשים מכירות, מבינות ומזדהות עמם: סמלי לאום, ספורט, צבא, וסמלים נוספים הם בעלי כוח רב, המשמש להגדיר זהויות קולקטיביות.  

מצד אחד, לסמלי מדינת הלאום - ובראשם לדגל - משמעות עמוקה, עוצמתית ורגשית עבור ציבורים גדולים. הסוציולוג האמריקאי רוברט בלה טוען בספרו "דת אזרחית", שהלאומיות האזרחית המודרנית זכתה למעמד של דת, וסמליה נתפסים כמקודשים. די להיזכר בטקסי הלאום בישראל, כדי להיווכח בעוצמה וביראה שלה זוכה דגל המדינה. ואכן, במדינות רבות, כולל ישראל, ביזוי דגל הלאום נחשב לעבירה פלילית.  

להוריהם של בני נוער במשפחות מהגרים המעורבים בעבריינות יש תפקיד חשוב בשיקום ילדיהם, אך ספורים הם המחקרים הבוחנים את זווית הראייה של הורים אלה. מחקר הרואה את ההורה כסובייקט ועוסק בשאלה, כיצד הורות למתבגר או מתבגרת המעורבים בפשיעה מצטלבת עם הסטטוס של הורה מהגר - עשוי לשפוך אור על הסוגיה.