אופק בירנהולץ, אסטרופיזיקאי מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן, כותב על האיש שקרא תיגר על המוסכמות והיה נאמן לדרכו המדעית.

ד"ר מיכל זלצר לביד, ראשת התוכנית ללימודי אסיה באוניברסיטת בר-אילן, כותבת על לידתו ומותו של המנהג הדכאני. מסופר שהקיסר לי יו העריץ את פילגשו שנהגה לקשור את רגליה בזמן שרקדה. מהחצר הקיסרית חלחל המנהג לנשות המעמד הגבוה, ובתקופת שושלת מינג (מאות 17-14) הפך נפוץ גם במעמדות הנמוכים. מאז ועד תחילת המאה ה-20 נהגו מרבית נשות סין לקשור את רגלי בנותיהן.

ד"ר טלילה אלירם מהמחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן כותבת על התופעה, שאפילו בימים של סגר ומחלוקות פוליטיות גורמת לכולנו לשיר בפה אחד ולהרגיש ביחד.

השירה בציבור היא תופעה אופיינית בתרבות הישראלית. היא קיימת מתקופת העליות הראשונות לארץ, תחילה בהתיישבות העובדת, ובהמשך גם בערים הגדולות. רפרטואר השירה בציבור מורכב בעיקרו מהשירים המכונים "שירי ארץ ישראל", השירים המוקדמים יותר בתולדות הארץ, שתוכנם בעיקר היסטוריה, נופים ואהבת הארץ, אך גם שירים חדשים יותר שרוב הקהל יכול להתחבר אליהם.

לכבוד יום הולדתו של ז'ול ורן, מגדולי סופרי צרפת ובכלל, ב-8 בפברואר, פרופ' סלביה אדלר ופרופ' גליה ינושבסקי מהמחלקה לתרבות צרפת באוניברסיטת בר-אילן מזמינות אתכם למסע בעקבותיו.

ז'ול ורן זכור בזכות יצירות המופת הספרותיות שלו, שזכו לעיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים רבים. הוא היה סופר שבישר את ספרות המדע הבדיוני וגם דוגמה להשראה המתקיימת בין תחומי דעת שונים.

הכול החל כאשר ורן, יליד 1828, מצא עצמו ללא פרנסה, לאחר שאביו הסיר ממנו את תמיכתו הכספית, כשגילה כי במקום להתמיד בלימודי המשפטים, בנו שולח ידו בכתיבה. וכך ורן נאלץ להתפרנס מעטו.

אחד האמצעים החשובים לבלימת התפשטות נגיף הקורונה הוא תוכן אינטרנטי הכולל הסברים ומידע על התגוננות ומניעה. מחקר חדש מראה שתוכן באתרים של ארגוני בריאות ברוב מדינות העולם אינו מונגש עבור אנשים עם מוגבלויות. המחקר, שיתוף פעולה בין רופאים וחוקרים  מהמרכז הרפואי לגליל, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב פורסם בכתב העת Frontiers in Medicine.