במשך שנים, התפיסה ההיסטורית המקובלת ביחס לשואה הייתה שהמין והמגדר לא היו רלוונטיים למדיניות ההשמדה ולמה שחוו הקורבנות, שכן הפתרון הסופי לא הבחין בין נשים, גברים וילדים יהודים. ד"ר מור פרסיאדו מהמחלקה לאמנות יהודית בבר-אילן כותבת כיצד החל המגדר למלא תפקיד בהבנת הסיפור ההיסטורי של השואה.
לציון יום כדור הארץ המצוין בעולם ב-22 באפריל, ד"ר אורית רותם מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן כותבת על השינוי באוויר בצל (או לאור) משבר הקורונה.
על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי, כ-2,500 מתושבי ישראל מתים מדי שנה ממחלות הקשורות בזיהום אוויר. מחצית ממקרי המוות נגרמים מזיהום אוויר שמקורו בתחבורה. זיהום האוויר בארץ, התחלואה והתמותה ממנו לא זכו לכותרות ראשיות בעיתונות היומית ובמבזקי החדשות, בניגוד לזרקור שהופנה לתמותה כתוצאה מקורונה.
זה לא התחיל בסלפי ובסמארטפונים - העניין הרב במראה העצמי מופיע כבר במיתולוגיה היוונית, אז הביט נרקיסוס בהשתקפותו במי האגם והתאהב בעצמו. מאוחר יותר, מאז הרנסנס ועד היום, ציור ופיסול של דיוקנאות עצמיים הם סוגה אמנותית שכיחה. הסלפי יצא מהמיתולוגיה ומהמוזאונים של התרבות הגבוהה הישר אל היומיום הדיגיטלי של חיינו ב-2007, אז יצא לשוק אייפון 4 שכלל, לראשונה, מצלמה המכוונת פנימה, אל המצלם, ולא החוצה, אל העולם. כך החל עידן הסלפי, שבו תמונת הסלפי ופעולת הצילום העצמי הפכו ממש לסמלו של הזמן.
ד"ר דניאלה גורביץ' ראשת התוכנית הרב-תחומית במדעי הרוח בבר-אילן כותבת על קסמו של הקוסם.
איש לא חזה את ההצלחה חסרת התקדים של סדרת סיפורי ההרפתקה, המתארים את קורותיו של הקוסם הממושקף, ונראה שפחות מכולם שיערה זאת לעצמה המחברת, ג'. קיי רולינג. רבות סופר על הרגע שבו רולינג התיישבה בבית הקפה השכונתי בייאוש נוכח המצוקה הקיומית שהייתה נתונה בה, וחיברה את טיוטת הספר הראשון.
ב-14 ביולי 2011 נתקעו בשדרות רוטשילד בתל-אביב בזאת אחר זאת יתדות מחאת האוהלים. ד"ר הגר חג'ג'-ברגר מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן הייתה שם כחוקרת. בימים אלה היא חוזרת אל אותם רגעים כדי לבחון מה היה שם מלבד מחאה ומה משותף לתושבי מאהל רוטשילד ולמבודדי הקורונה.
"פה אני מרגישה שאנשים מתחברים למהויות, חושבת איך אני כפרט מתחברת למאבק, איך אני שומרת על הרצונות שלי ואיך הקהילה מעצימה אותי כבן אדם, איך אני יוצרת שינוי במחשבה שלי ובתודעה שלי, איך אני נעזרת במאהל הזה עם כל האנשים לעשות עבודה על עצמי, להבין מי אני" (דלית, 32, מלצרית, יולי 2011).
בחודש אוגוסט לאחר מלחמה ממושכת, הטילה ארצות הברית שתי פצצות אטום על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי, בהפרש של שלושה ימים בין פצצה אחת לשנייה. מיד לאחר מכן הודיע הקיסר הירוהיטו על כניעתה של יפן. ד"ר רוני שריג מהתוכנית ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת בר-אילן כותבת על הטראומה ועל מה שסופר לילדים ביפן על האירוע.
זיכרון המלחמה מאותה תקופה עוצב ביפן בעיקר מתוך תחושת הקורבנוּת של העם היפני שנבעה מייחודה ומעוצמתה של הקטסטרופה, וכן מתוך תחושת שליחות אוניברסלית להיאבק נגד נשק אטומי ולמען השלום.
25,000 אלף הצופים באצטדיון קנדלסטיק פארק שבסן פרנסיסקו לא ידעו שהם עושים היסטוריה. הם חשבו שזאת עוד הופעה חיה היסטרית של הביטלס. אבל ב-29 באוגוסט 1966, הביטלס הופיעו בפעם האחרונה באופן רשמי.
פרופ' איל רגב, ראש בית הספר ללימודי יהדות וחוקר ומרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, חוזר אל האירוע שסימן עידן חדש בתרבות הפופולרית, ומציע תקווה למשהו חדש וטוב גם היום.
כשהביטלס הודיעו שאינם מתכוונים להופיע יותר, הבילטמניה קיבלה מכה קשה. לא עוד צרחות בהופעות, היסטריה עם הגעת הלהקה העירה ותקשורת העטה על ארבעת המופלאים לפני ההופעה ואחריה.
"ההיסטוריה היא זיכרונן של מדינות", כתב הנרי קיסינג'ר מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר, שסייע ברקימת הסכם הביניים שהוביל לחתימת הסכם השלום בין ישראל ובין מצרים. ד"ר ניר לויטן מהתוכנית ליישוב וניהול סכסוכים באוניברסיטת בר-אילן חוזר אל שיחות קמפ דיוויד, שהחלו ב-4 ספטמבר 1978, ואל שחקני המשנה שעזרו לבגין וסאדאת לעשות היסטוריה.
כל עם זקוק ללוח שנה כחלק מהבסיס המשותף לחיי הרוח והחומר שלו. הלוחות הם מחזוריים, קבועים ומבוססים תמיד על מופעים אסטרונומיים של השמש - כמו הלוח הגרגוריאני, האזרחי, או של הירח - כמו לוח השנה המוסלמי.
לוח השנה היהודי הוא ירחי-שמשי ומסנכרן את החגים והמועדים הן עם עונות השנה והן עם מופעי הירח. בפודקאסט העוסק בלוח השנה העברי, מסביר פרופ' עלי מרצבך מהמחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן כיצד נקבעו מועדי החגים היהודיים בו, ומה היו החישובים והשיקולים שמעצבים את הלוח העברי כבר כ-1,100 שנים.
