מחקר בתחום הפסיכולוגיה החינוכית שנערך באוניברסיטת בר-אילן בתקופת הקורונה ועקב אחרי 100 בני נוער, מצא קשר בין חוסר תחושת שייכות של הנערים והנערות למוסד הלימודים שלהם ובין עלייה בתסמיני הדיכאון.

ד"ר רויטנברג ביצעה את מחקרה בשתי מחלקות סיעודיות ופגשה אנשים שמתמודדים עם תנאי עבודה קשים הן רגשית והן פיזית, שסופגים עלבונות, הטרדות מיניות והערות גזעניות אך אינם זוכים לתגמול הולם, יוקרה מקצועית או הכשרה מתאימה. בראיון לדה מרקר מספרת ד"ר רויטנברג על האוכלוסייה שמרכיבה את כוח העזר: עולות חדשות, אזרחים ערבים ולאחרונה גם מבקשי מקלט.

כולם שותפים לכך שהעברית אינה שפתם הראשונה ויותר מזה – למיקומם הנמוך בהיררכיה החברתית בישראל. להצטלבויות אלה של מוחלשות יש כמובן השפעה על סביבת העבודה ועל מצבם של המטפלים. 

האם שם החברה עשוי להשפיע על רמת האופטימיות התאגידית ועל תחזיות התזרים העתידיות? ד"ר יבגני מוגרמן מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן חוקר מימון התנהגותי, וכבר מכיר את התופעה שבה החלטות כלכליות וחיזויים כספיים של מנהלים אינם מתקבלים באופן רציונלי טהור. בהשראת האמרה המפורסמת של לואי ה-14 "המדינה היא אני", ובהשראת נשיא טויוטה שנאלץ להתמודד עם פגמים במכוניות החברה ואמר "השם שלי הוא על כל מכונית, לכן אני לוקח אחריות", חקר ד"ר מוגרמן יחד עם פרופ' דורון קליגר מאוניברסיטת חיפה ורות רוז, דוקטורנטית מהאוניברסיטה העברית, את אפקט "החברה היא אני".